פסק-דין בתיק הפ"ב 4006-04-12

1.  זו הפעם השנייה שהבוררות המתנהלת בין בעלי הדין מגיעה לפתחו של בית המשפט.

בין בעלי הדין נכרת הסכם מייסדים להקמת חברת "דאדא שיווק נעליים בע"מ" - המשיבה הפורמאלית (להלן - דאדא) במטרה לנהל באמצעותה מיזם משותף של רשת חנויות נעליים תחת המותג "PAOLA". בסוף שנת 2010, לאחר פתיחתן והפעלתן של מספר חנויות נעליים בקניון אילת, התגלע בין הצדדים סכסוך שהועבר, לאור תניית בוררות שבהסכם, לבוררות לפני כב' הבורר השופט בדימוס אמנון סטרשנוב (להלן - הבורר). במסגרת זו, מינה הבורר את רואה חשבון צדי מור חיים, כמומחה חוקר בבוררות (להלן - המומחה).

2. בהליך הקודם דנתי בבקשה לאישור פסק בורר חלקי מיום 15.8.11 (הפ"ב 25526-11-11); בהתנגדות לבקשת האישור (הפ"ב 56778-12-11) ובבקשת המבקשים להעברת הבורר מתפקידו (הפ"ב  19695-12-11) (להלן - ההליך הקודם). בהחלטת הבורר נשוא ההליך הקודם, הורה הבורר על הפרדת החנויות באופן שכל צד קבל חנות נפרדת, וכן הורה על פיצול הערבויות הבנקאיות.

בפסק דין מיום 1.2.12, דחיתי את הבקשה לאישור פסק בורר חלקי, בין היתר, מהטעם שהמדובר בהחלטת ביניים, אף דחיתי את בקשת המבקשים להעביר את הבורר מתפקידו. יחד עם זאת, מצאתי לנכון להסב את תשומת לב הבורר לסוגיית שכרו של המומחה שמונה על ידו, וקראתי לו ליתן דעתו בנושא " על מנת שהמומחה יוכל להשלים את עבודתו, באופן שגם השאלות  הנוספות שהופנו אליו תמצאנה את ביטויין בחוות הדעת".

3.  ביום 29.2.12 ניתן ע"י הבורר פסק בוררות חלקי במספר סוגיות שעלו מחוות הדעת של המומחה ואשר אפשרו, להבנתו של הבורר, ליתן פסק דין חלקי כבר בשלב זה. פסק הדין החלקי מתייחס לשמונה פריטים שבתביעת המשיבים נגד המבקשים, ובכללם: הוצאת כספים ע"י המבקשים מקופת דאדא; הנחות וזיכויים; משכורות ששולמו למבקש 1 ועוד, וכן לחמישה פריטים שבתביעת המבקשים נגד המשיבים, ובכללם: הפרת ההסכם ע"י פתיחת סניף פאולה ביפו, אי מתן הנחות, משיכת משכורות ועוד. במסגרת הפסק, אף חזר הבורר על החלטת הביניים בדבר ביטול ערבויותיה של דאדא לקניון אילת, תוך מתן הוראה לכל צד להפקיד בהנהלת הקניון את הערבויות המתייחסת לחנות אותה הוא מנהל.

לגבי מספר פריטים קבע הבורר כי אלו לא ניתנים להכרעה בשלב מוקדם זה וכי הצדדים יורשו להציג ראיות להוכחתם בהמשך.

4. בבקשה שלפניי עותרים המבקשים לבטל את פסק הבורר ולהעביר את הבורר מתפקידו משלא ניתנה להם ההזדמנות הנאותה לטעון טענותיהם או להביא ראיותיהם בעניינים שונים בהם ניתן פסק הבורר; משתוכנו של פסק הבורר נוגד את תקנת הציבור, שכן הוא מתעלם מפסק הדין שניתן בהליך הקודם, ומשחלפה התקופה הנקובה בדין ליתן פסק בוררות, כאשר גם סוף הליך הבוררות אינו נראה לעין.

5. לא מצאתי כל ממש בטענת המבקשים לפיה יש לבטל את פסק הבורר מהטעם כי הוא נוגד את תקנת הציבור.

" מעטים פסק הדין, בהם התערב בית המשפט בפסק בורר וביטלו בשל היות תוכנו מנוגד לתקנת הציבור. "עילה זו נדירה בגלל עמימותה"... (המלומדת אוטולנגי, בספרה " בוררות - דין ונוהל" מהדורה רביעית, בעמ' 1093). " לפסוק בניגוד לתקנת הציבור משמעו לפסוק דבר בלתי מוסרי, בלתי מקובל על הציבור, דבר שאינו עולה על הדעת" (בעמ' 1099).

מדובר בסנקציה חריפה המתאימה להתנהגות חריגה ויוצאת דופן. אין די בטענה כי הבורר לא פעל בהתאם לפסק הדין בהליך הקודם, ואף אם "התעלם" ממנו, כטענת המבקשים, גם אם תוכח.

כך גם לא מצאתי ממש בטענה כי יש לבטל את פסק הבורר ו/או להעביר את הבורר מתפקידו מהטעם כי פסק הבורר ניתן בחלוף התקופה הנקובה בדין. הבוררות בין הצדדים מתנהלת מזה זמן רב, כשהצדדים שניהם מסכימים כי זו מצריכה בירור מעמיק הן מצד הבורר והן מצד המומחה מטעמו. יתרה מכך, המבקשים הם אלו שמרבים בבקשות וטענות, לעיתים טרחניות, ומשכך לא ילינו על התמשכות ההליכים אלא על עצמם בלבד.

6. לעומת זאת, מצאתי כי טענת המבקשים לפיה פסק הבורר ניתן מבלי שניתנה להם ההזדמנות הנאותה להביא ראיותיהם - ראויה לאוזן קשבת.

המבקשים טוענים כי לבד מחקירת המומחה, לא הוגשו תצהירי עדות ראשית ולא נשמעו עדויות, ומשלא התאפשר להם להעיד עדים ולהציג ראיות בטרם ניתן פסק הבורר - הוציא הבורר תחת ידיו פסק בוררות המקפח אותם באופן קיצוני והשזור קביעות שגויות במספר קביעות.

בייחוד מפנים המבקשים לקביעות הבאות שבפסק הבורר:

האחת, חיוב המבקשים להשיב לדאדא סך של 8,606 ש"ח - תשלום יתר של דמי ניהול הנסמך על קביעה לפיה קבלו המבקשים בגין דמי ניהול סך של 218,605 ש"ח הגם שהיו זכאים לדמי ניהול בסך 210,000 ש"ח בלבד.

השנייה, נושא הוצאת כספים מקופת דאדא. הבורר ייחס למבקשים מעשים הגובלים בפלילים (גניבה מקופת דאדא) וחייבם בהשבת סך של 100,000 ש"ח מבלי לשמוע את עדותם ומבלי לנהל ישיבת הוכחות והגשת תצהירים.

השלישית, נושא השבת הערבות הבנקאית, מבלי להתייחס לטענת המבקשים לפיה נלקח ע"י המשיבים סך של 287,000 ש"ח.

הרביעית, קביעת הבורר בנושא ההנחות שהיה על קאמאו ליתן לדאדא בהתאם להסכם המייסדים. המבקשים טוענים כי הייתה בידם הקלטה רלוונטית התומכת בטענותיהם, אולם הבורר לא התיר להם לחקור את המשיבים בנושא.

החמישית, נושא שכרו של המומחה לא נדון על-ידי הבורר, על אף קביעת בית המשפט בהליך הקודם שהורתה לו לעשות כן. הבורר לא נעתר לבקשת המבקשים לקיים דיון בנושא שכרו של המומחה, והתנה את הדיון בכך שתחילה ישולם לו שכרו. בסופו של יום פסק הבורר ניתן עוד בטרם ניתנה למבקשים האפשרות לעשות כן, ובטרם הושלמה חוות הדעת.